גז"ד למעורב נוסף בפרשת הסחיטה בכפר יונה שהורשע בגניבה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות

ביום 15/3/12 הגיעו הצדדים להסדר טיעון (לא לעניין העונש) במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן והנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות של גניבה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 384 + 380 + 382(א) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

אקדים ואומר כי מדובר בפרשה אחת בה גזרתי ביום 25/1/12, דינם של שלושה נאשמים אחרים, בת"פ 1594-10-11 (שמעון פחימה, שמעון ביטון וצחי יאמין - להלן: "פחימה, ביטון ויאמין") (להלן: "התיק העיקרי").

מגזר דיני בתיק העיקרי עולה כי הנאשם המרכזי היה פחימה.

בענייננו, כאמור, הורשע הנאשם כאחד השותפים בפרשה בכללותה אולם, הוא לא הורשע בעבירת סחיטה כלל.

בתמצית, צוין בכתב האישום כי המתלונן, הנאשם והנאשמים בתיק העיקרי, מכירים אחד את השני מזה מספר שנים. 

על רקע סחיטת 50,000 ש"ח מן המתלונן ע"י פחימה, נגזר דינם של אותם נאשמים בגין עבירות אשר פורטו בכתב האישום שבתיק העיקרי; סחיטה בכוח, גניבה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, ופחימה הורשע גם בעבירה של סחיטה באיומים.

הואיל והמתלונן לא נענה לסחיטתו ע"י פחימה, הגיעו הנאשם, ביטון ויאמין לאולם ארועים שם החנה המתלונן את רכבו, היכוהו והוציאוהו מן הרכב בכוח. המתלונן נמלט מידיהם והם המשיכו לנסוע ברכבו במטרה לגנוב אותו. כתוצאה ממכותיהם נגרמו למתלונן חבלות במצחו, עינו וצווארו.

על חומרת העבירות הנדונות בפרשה זו ובעיקר עבירות הסחיטה, עמדתי בגזר דיני בתיק העיקרי ובהתיחס לנסיבותיו האישיות של כל אחד מן הנאשמים שם, גזרתי על פחימה 18 חודשי מאסר בפועל ועל ביטון ויאמין 15 חודשי מאסר בפועל, תוך התחשבות - למרות התסקירים השליליים - בהיות זה מאסרם הראשון, בעבר פלילי מכביד לפחימה, בהעדר עבר כלל לביטון ויאמין, בחסכון בזמן שיפוטי עקב הודאתם ומניעת עדות המתלונן.

שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון על גזר הדין בתיק העיקרי אולם, ביום 6/5/12 פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ביום 3/5/12, אשר דחה את ערעורם של שני הצדדים (ע"פ 1887/12, ע"פ 2016/12 - להלן: "פסק הדין בערעור").

בית המשפט העליון קבע שבעניינם של ביטון ויאמין "... בית המשפט איזן נכונה בין השיקולים לחומרה ולקולא ביחס לכל אחד מהם" ולגבי פחימה מצא ש "... ייתכן שהעונש שנגזר עליו הינו על הצד הנמוך. ספק אם פער של שלושה חודשים בין עונש המאסר שהוטל על המשיב 1 לבין אלה שהוטלו על המשיבים 2-3 משקף את המדרג הראוי בין המעורבים בפרשה, ויתכן שהיה מקום להחמיר עם המשיב 1".

אף שגם בית המשפט העליון ציין כי פחימה היה הנאשם המרכזי באותה פרשה, נדחו, כאמור, שני הערעורים, זה של המדינה וזה של הנאשמים, כשבעניינו של פחימה הנימוק העיקרי היה שאין זו דרכו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים להתערב בחומרת העונש אלא במקרים של חריגה קיצונית מן העונש הראוי, ובעניינם של האחרים, הואיל והעונש מאוזן וראוי.

לאור האמור לעיל, לא אפרט שוב את כל אשר פורט בגזר דיני בתיק העיקרי ואדגיש רק את הנקודות הבאות:

א.         בעוד אשר ביטון ויאמין נעדרי עבר פלילי, והתסקירים בעניינם אף שהיו שליליים הצביעו על "סדק" של תקווה, בענייננו, יש לנאשם עבר פלילי (ט/1) אם כי לא מכביד (עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבית משפט שלום לנוער בשנת 2007, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רשיון מחודש מרץ 2010 והחזקת סמים לשימוש עצמי מחודש מרץ 2011).

ב.         גם הנאשם לא ריצה מעולם עונש מאסר ואף הוא הודה בתחילתו של משפט, לא בזבז זמן שיפוטי ובעיקר נמנעה עדות המתלונן.

ג.          גם נסיבות גדילתו של הנאשם, צעיר בן 23, אשר אביו נפטר לפני כ- 6 שנים, (לא אפרט את הנסיבות האישיות של האב אשר פורטו בטיעוני ההגנה (ס/1)), אינן פשוטות. גם הנאשם הביע חרטה וקיימת לגביו, לפחות, תחילת תקווה ששהותו מאחורי סורג ובריח - לראשונה בחייו - תלמדו לקח.

ד.         בעניינו של הנאשם לא הונח בפני תסקיר שלילי.

ה.         ראוי להתחשב בתיקון שנעשה בכתב האישום ובחלקו הקטן יותר של נאשם זה בפרשה לעומת הנאשמים בתיק העיקרי, לא רק לעומת פחימה אלא בעיקר לעומת ביטון ויאמין.

            האמור לעיל מתייחס לכלל בדבר "אחידות הענישה" ו"שוויון בין נאשמים באותה פרשה" אולם, ראוי לזכור כי לא מדובר בשוויון מכאני או אוטומטי. (ראו לאחרונה ע"פ 5195/11, גיאורגי קריניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מיום 28/3/12).

            הנאשם היה שותף לפרשת עבירה חמורה מאוד והסכים לנקוט באלימות כלפי המתלונן, שלא עשה לו דבר, רק כיוון שהמתלונן היה חייב כסף לחברו פחימה.